לפגישה עם עדי חיכיתי. אבל, ממש חיכיתי. אפילו התרגשתי לפני הדייט. קבענו בבית קפה בנווה צדק, אחרי העבודה. תכלס – ממש לא הייתי מרוכז בעבודה באותו יום, וזה נדיר אצלי. טוב, לא בכל יום אני קובע עם יפהפיה בסדר גודל מקומי (אם לא בינלאומי), שהיא גם אינטליגנטית וגם עצמאית. בפנטזיות כבר דמיינתי אותנו מחובקים במיטה, מבלים סופ"ש רך, נעים ומלטף. אם להודות על האמת – החברים שלי ניסו להזהיר אותי. האנטנות של כולם קפצו כששמעו שעדי רק עכשיו התגרשה אחרי 15 שנות נישואים. "מה אתה צריך את זה?", "היא רק עכשיו מתחילה לבלות, ואתה כבר מיצית", "אמרת שאתה מחפש קשר רציני, לא? היא לא בנויה לקשר כבר עכשיו". אבל אתם יודעים איך זה, מציאות לחוד ופנטזיות לחוד.
אז קבענו. והיה אחלה דייט. חלום. שנינו באותו ראש, יושבים וצוחקים בלי סוף. השיחה זרמה, ובלי ששמנו לב כבר נהיה אמצע הלילה. טוב, אם אני רוצה להיות אמיתי, אני צריך לספר שהידיים של עדי לא נשארו אצלה. ישבנו על הבר, והיא ניצלה את היתרון של קרבת הכיסאות….
יהיה לכם קשה להאמין, אבל החלטתי לא להתפתות. אני באמת רוצה קשר רציני, לא? אז זה לא שלא שיתפתי פעולה, אבל מדי פעם החזרתי את היד למקומה הטבעי…
כשרציתי להיפרד (בכל זאת מחר עוד יום עבודה, ומישהו צריך להכין צהרים לילדים שיגיעו אחרי בית הספר), עדי נצמדה וסירבה לשחרר. פנטזיה, כבר אמרתי, לא? אז זהו, שלא הפעם. לא שלא רציתי (בהזדמנות אחרת לא הייתי מחכה עד לרגע הזה, עוד קודם הייתי מתקדם), אבל לא לשם כיוונתי.
עדי נעלבה. היא פירשה את ההתנהגות שלי כאילו אני לא נמשך אליה. כל הניסיונות שלי להסביר שזו בכלל לא הכוונה שלי, ושאני מאוד רוצה להמשיך להיפגש איתה, לא שכנעו אותה. בין המילים היא בסוף אמרה את זה מפורשות – "אני רק מחפשת סטוצים, לא בא לי קטע רציני וממושך. רק יצאתי מנישואים ארוכים וקשים, אבל תזרום איתי….."
הפעם לא התפתיתי. משהו גרם לי לאבד עניין.
אנחנו עוברים המון שלבים בחיים. אנחנו הופכים מילדים לנערים, מחיילים להורים ואח"כ לסבים וסבתות, כל שלב עם האתגרים והקשיים שהוא טומן בחובו. יש דברים שאי אפשר להסביר וצריך לחוות כדי להבין.
כשאנשים נמצאים במקומות שונים בחיים, קשה להם עד מאוד להתחבר לעולם של בן הזוג. כדי שקשר לא ייתקל בקשיים שאפשר למנוע מראש רצוי שהעולם של שני בני הזוג יהיה קרוב יחסית: שני רווקים, שני הורים גרושים (בשאיפה עם ילדים בגילאים דומים), או פרק ב' כשהילדים כבר עזבו את הקן.
הפכים שנמשכים זה קטע יפה בתיאוריה, אבל רק שם. מפערים גדולים בין בני זוג בעולם האמיתי אפשר להתעלם רק לטווח הקצר. בטווח הארוך, אם הפערים האלה לא נסגרים, הם ילכו ויגדלו. ככל שהשנים עוברות אנחנו מתבצרים יותר ויותר בדעות ובמנהגים שלנו, והחיכוכים יגדלו והפכו למריבות. כרוניקה של סוף ידוע מראש. בעידן שלנו, כשיחסית קל לפרק מערכות יחסים, במיוחד למי שכבר עשו את זה פעם אחת, ההיסוסים לפרק את המערכת הבאה לא יארכו הרבה זמן.
תזכרו: אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה.
לפני שמפליגים לפנטזיות, כדאי לעצור רגע ולברר באופן גלוי ופתוח מה הצד השני רוצה, ויותר חשוב- מה אנחנו רוצים. רק אחרי תיאום ציפיות כדאי להתקדם, ורצוי כמובן לאותו כיוון.
- מיותר לציין שהטקסט מתייחס באופן שווה לשני המיניים וכל השמות בדויים
אהבתם? שלחו לחבריכם, שתפו בפייס וכתבו תגובה, גם לייק זה בסדר
לא אהבת? הרבה יותר חשוב, כיתבו לי מה לא אהבתם ולמה
ואם עוד לא עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלי ? עכשיו זה הזמן, כאן משמאל
מאמרים נוספים בסדרה: "מחפשת קשר רציני"
- מחפשת קשר רציני?
- כמה רחוק אנחנו מוכנים לנסוע?
- זמן לקשר רציני יש לנו?
- כמה רחוק אנחנו מוכנים לנסוע? – חלק ב'
- תאום ציפיות – האם אני בשל לקשר?
- השידוך – בקרוב…
- כשהוא נעלם פתאום – בקרוב…