בן 46, גרוש כשנה וחצי. כל החיים לפני. רגע לפני שאני ממשיך הלאה עצרתי לרגע להתבונן ולחשוב – מה בעצם אני מחפש?
מונוגמיה. את זה אני מכיר מקרוב. במסיבה אפופת עשן, במבנה שמזמן לא קיים, פגשתי מישהי ששבתה אותי. זה התחיל בטלפון, המשיך בחברות, התפתח לטבעת ויחד תכננו עתיד, עד קץ סוף הדורות.

בדרך נולדו גם שלושה ילדים מדהימים, אבל משהו שם לא הספיק (נפרדנו, את זה כבר הספקתם להבין). חצי מהחיים היינו יחד, רוב השנים היו טובות מאוד. לסוף האגדה ("והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה") כבר לא נגיע בהרכב הזוגי בו התחלנו.
פוליאמוריה – מה זה בעצם?
יש בארץ שתי כוהנות גדולות שמייצגות פוליאמוריה: מאשה הלוי ואור-לי בר לב. עניין אותי לראות את הזווית הנשית והלכתי להקשיב להן. הכרתי אפשרויות נוספות לקשרים פוליאמוריים, למדתי איך מתמודדים עם קנאה, איך משלבים רצונות מנוגדים ולמי זה מתאים, היה מרתק! זה הזמן לגילוי נאות – היתה לי תקופה שגם אני התנסיתי ברעיון. היתה לי בת זוג ראשית ובת זוג נוספת. שתיהן כמובן ידעו אחת על קיומה של השניה. מה שמספרים על זה – נכון. כיף גדול. אבל, לא פחות חשוב, זה הצריך הרבה השקעה בבניית אינטימיות ובתיאום ציפיות, שיעזרו להתגבר על הקנאה (טוב, גם של החברים שלי בי….). חיים בפוליאמוריה צריכים להגיע ממקום של עוצמה וביטחון בקשר, של כל הצדדים יחד. אם בוחרים בחיים כאלו רק כדי לשמר קשר מקרטע או מתוך מטרה אחרת שאינה ריבוי אהבה בלבד – זה לא ילך.
אז עכשיו, כשאני שוב פנוי, מה מתאים לי?
המונוגמיה סיפקה אותי כשהייתי נשוי. היה לי טוב בקשר כשהייתה לי בת זוג אחת, והייתי בטוח שעבורי זה הפורמט לחיים. אבל, בעצם, אם המונוגמיה כל כך טובה, מדוע קיימת האפשרות של פוליאמוריה? אם נחפור רגע בהיסטוריה, כבר בתנ"ך חיו כך (יעקב, למשל, היה נשוי גם ללאה וגם לרחל), מאז גם התימנים נהנו מריבוי נשים, ועוד לא דיברנו על תקופת "חרם דרבינו גרשום" ועל הבדואים. ויש עוד לא מעט דוגמאות.
כשישבתי עם עצמי לשיחת עומק הבנתי שמה שאני מחפש זו בעצם אינטימיות רגשית ומינית. כשאני אוהב מישהי אני רוצה לבלות איתה עוד ועוד, והמחשבות עליה עוטפות אותי במשך כל היום. אני מוצא את עצמי מת להיות לידה בכל רגע נתון וממש משתוקק לחלוק איתה את חיי ואת גופי, וסקרן לשמוע מה עובר עליה ומה היא מרגישה. רעות גרמה לי להרגיש ככה. לא היה לי בכלל צורך לחשוב על מישהי אחרת, שלא לומר נוספת. לעומת זאת, כשהייתי עם שרון, גם לירון היתה נוכחת במקביל, כי משהו לא היה לי שלם רק איתה.

לא פעם אורחים בהרצאות שלי מבקשים להתייעץ איתי לגבי סוג הקשר שיתאים להם. כולם מבינים שבמונוגמיה אני דואג למישהי אחת ומישהי אחת דואגת לי. איך זה אמור לעבוד בפוליאמוריה? מה קורה למישהי אחת כשאני מקדיש זמן ותשומת לב למישהי אחרת? איך מתמרנים עם שתי בנות זוג? ומה קורה כשיש יותר משתיים? יש רק 7 ימים בשבוע, ובכל יום רק 24 שעות, ויש עבודה, וילדים ועיסוקים נוספים…..
מהניסיון שלי אני למד שלאנשים קשה להיפתח ולהגיע לאינטימיות עמוקה עם בן או בת זוגם. הפוליאמוריה מאפשרת בריחה מצורך זה. כדי לייצר קשר אמיתי ועמוק צריך להשקיע זמן ולייצר חוויות משותפות, והפוליאמוריה מאפשרת, בעצם הגדרתה, להשקיע זמן מוגבל בכל אחד מבני או בנות הזוג. ולכן רמת האינטימיות בקשר כזה תהיה בהכרח פחותה לעומת קשר מונוגמי.
כמו שבפיזיקה הגדרה של מושג תמיד קבועה, כך גם ביחסים: זוגיות – זו זוגיות – זו זוגיות. תבניות היחסים שלנו משוכפלות שוב ושוב, וניתן לראות כיצד הקשרים המונוגמיים או הפוליאמוריים שלנו משתקפים גם ביחסים עם הילדים שלנו, עם החברים ועם העובדים במשרד.
כשיש חבר טוב אחד, ילד אחד, או עובד אחד – אנחנו יכולים להשקיע בו את כל הזמן העומד לרשותנו. כשנולד הילד השני, או כשנוסף עוד חבר או עובד, הזמן שנקדיש לכל אחד מהם בהכרח יצטמצם (כמובן בהתאם לסדרי העדיפויות שלנו). ככול שיש יותר ילדים/חברים/עובדים כל אחד יקבל "מנת" זמן קטנה יותר, ובהרבה מקרים זה משליך גם על איכות הקשר (יש כמה יחידי סגולה שיודעים לנהל ריבוי קשרים כך שכולם יקבלו תשומת לב רבה, אבל הם באמת יחידים). זה לא מקרי שקשה לנהל יותר מ 7-8 אנשים בצורה ישירה ואפקטיבית, ובמשפחות חרדיות ברוכות ילדים הרבה פעמים הפרקטיקה מראה שהילדים הגדולים מגדלים את הילדים הקטנים, ולאו דווקא ההורים.
אז כשהוא או היא אומרים לכם שהם מחפשים מערכת יחסים פתוחה, מה שהם בעצם אומרים, בסבירות גבוהה, זה שיש להם קושי לייצר אינטימיות. זו גם אופציה "דיפלומטית" לומר שאתם לא מספיק מוצאים חן בעיני הצד השני. מכאן זה שלכם, ותחליטו איך להמשיך להתנהל באותה מערכת יחסים.
מה שחשוב לזכור, זה שבכלל לא חשוב מה נאמר, חשוב מה נעשה, כי הצהרות לחוד ומעשים לחוד. אם הוא מקדיש לך את הזמן שלו – תיהני ממנו ותתעלמי ממה שהוא אומר. רוב הסיכויים שבסוף יהיה טוב, כי לא עוזבים מקום שטוב בו.

אהבתם? שלחו לחבריכם, שתפו בפייס וכתבו תגובה, גם לייק זה בסדר
לא אהבת? הרבה יותר חשוב, כיתבו לי מה לא אהבתם ולמה
ואם עוד לא עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלי ? עכשיו זה הזמן, כאן משמאל