מעל 10 שנים שיש לי רומן אינטנסיבי. אני במערכת יחסים צפופה עם הים ועם קייק. מרגע שנפגשנו לא נפרדנו, וכשאני בחו"ל הים והחתירה חסרים לי במיוחד. זוהי זוגיות מזן משובח במיוחד – נפגשים כמה פעמים בשבוע, עושים אהבה ואני מסיים במצב רוח מרומם. כשהים רגוע החוויה מדהימה, וכשהים סוער – מרתקת ומפתיעה. הרבה פנים יש לאהבה שלי לים.

את החתירה אני מתחיל ומסיים בירקון. אני פותח בשיוט רגוע, בחימום של בוקר, ואת החתירה האמיתית אני משאיר לים הפתוח. בכל פעם אני בוחר לפנות דרומה או צפונה בהתאם למצב הים, לרוחות, לזרמים ולמצב הרוח. כשאני עושה אהבה עם הים אני קשוב למצב הרוח שלו ומתאים את עצמי לתנאים המשתנים.

כבר למדתי שכשהים סוער, במקום שהגלים יהפכו אותי עדיף להישאר בבית ולהתגלגל עם בת זוגי בתוך הפוך. לפעמים צריך לדעת לשמור מרחק. כשסערה עוברת על הים האהוב שלי, למדתי להתרחק ולהפריד.

כל סערה של חורף משנה את הים. הזרמים ומבנה הקרקעית משתנים, והמעבר מהירקון לים מצריך הסתגלות. כבר יצא לי לרסק את הקייק כשלא הייתי זהיר וקשוב מספיק לשינויים שעברו על השפך, או להיפצע, כשהגלים הפכו אותי על הסלעים. זה לא מצב סימפטי, שלא לדבר על העלות הכספית של התיקון.

בדיוק כמו עם הים, כך גם עם בת זוגי. יש ימים כאלה, שהיא נכנסת הביתה כרוח סערה ויורה לכל הכיוונים ("איזה בוס מחורבן יש לי, הוא אף פעם לא נותן קרדיט, לא מעריך כלום, קרעתי את התחת על הפרוייקט הזה ואפילו מילה טובה הוא לא זרק לי. עוד פעם אחת – אני מתפטרת!"). ובדיוק כמו עם הים, אני צריך להתאים את הגישה שלי אליה, ולהיות סבלני, מכיל ומעצים. זה לא הזמן להציף את הדברים שמציקים לי בקשר שלנו, או לשתף אותה באתגרים שהבוס שלי והעובדים מציבים לי. אני צריך להיות שם לגמרי בשבילה.

בסיטואציה כזו קל לזהות את מצב הרוח הסוער של בן הזוג שלנו. בדיוק כמו בים גלי, הכל נראה על פני השטח ובלתי אפשרי להתעלם מהמציאות. אבל מה קורה כאשר הסערה היא פנימית ולא נגלית על פני השטח? נדרשת רגישות לזהות מבט מושפל, מצב רוח שונה מתמול שלשום, עצבות מסויימת. כשאני אוהב אני רגיש לניואנסים אלה, שלכאורה לא בולטים לעין, ומתאים את ההתנהגות שלי אליהם. התעלמות מהמצב היא לא אופציה. מחיר ההתעלמות עלול להיות יקר מדי.

סופן של סערות בים ובחיי הזוגיות לחלוף, והחיים ישובו למסלולם, אבל יש סערות שמשנות אותנו לנצח.

אני זוכר שכשאבא של אשתי לשעבר נפטר, עולמה השתנה לנצח. כל הדינמיקה המשפחתית הייתה חייבת להשתנות, ואם לא היינו משתנים גם אנחנו, היינו משלמים על כך מחיר בפירוק הזוגיות שלנו. בדיוק כמו שבעקבות הסערה בשפך הירקון, ששינתה את מבנה הקרקע ואת הזרמים, הייתי צריך לשנות את כיוון ועוצמת החתירה, כדי להתאים את עצמי למצב החדש.

העולם של בת הזוג שלי הוא חלק מהעולם שלי. כשהקשר חשוב לי, אני רוצה ומחויב גם למציאות שלה, שהיא חלק מהחיים המשותפים שלנו ומשפיעה גם עלי, כמובן. כדי לשמור על הזוגיות אני מתגמש ומשתנה בהתאם לתנאים ולנסיבות. אם לא הייתי מתגמש ומשתנה, הסדקים שהיו נוצרים בזוגיות היו מביאים אותה לסיומה.

אהבתם? שלחו לחבריכם, שתפו בפייס וכתבו תגובה, גם לייק זה בסדר
לא אהבת? הרבה יותר חשוב, כיתבו לי מה לא אהבתם ולמה
וכמובן לייק לדף הפייסבוק