זה היה עוד יום רגיל למדי, הגעתי לחוף הדולפינריום והחנתי את הקטנוע כהרגלי על המדרכה
וירדתי לחוף הים לחתור ביחד עם הילדים, הים היה רגוע תענוג, והיה לנו אחלה יום כיף משפחתי, כולם מאוד נהנו
כשסיימנו לבלות חזרתי את הקטנוע ולהפתעתי מצאתי דו"ח חניה עליו

כיוון שחניתי באותה נקודה לאורך שנים בבכול בוקר כשהייתי מגיע לחתור,
לא הבנתי על שום מה ולמה זכיתי בכבוד הזה מעיריית תל אביב, הסתכלי סביב ולא ראיתי שום תמרור ועל המדרכה נשאר הרבה מעל ה מטר שלושים הנדרש למעבר הולכי בצורה נוחה.
אז צילמתי את הקטנוע ונסעתי לדרכי ובבית כתבתי לעירייה בקשה לביטול הדו"ח או לחלופין להשפט.
תגובת העירייה לא אחרה לבוא, והייתה די פשוטה,
חניתה על המדרכה בניגוד לתמרור האוסר זאת ואכן לתגובת העירייה צורפות מספר צילומים

כמו שניתן לראות מהצילומים, אכן הקטנוע עומד על המדרכה ואכן בתמונה נפרדת ישנו תמרור האוסר כניסה לחוף.
רק מה, כל קשר בין התמונות מקרי בהחלט

התמונה שאני צילמתי כיוון שחשדתי שהפקח מתייחס לתמרור הזה, מחברת את הקטנוע והתמרור, ותמרור למיטב ידעתי מגדיר את החוקים מהנקודה שבו הוא מוצב ולא באופן סביבתי גורף

ולכן, משוכנע בצידקתי נפגשתי עם העירייה מול השופט (ועל מה שקרה בבית המשפט בפוסט נפרד)

הפקח, בין עם טעה בשוגג או מתוך כוונה לנסות ולהעשיר את קופת העירייה, לקח שני פרטי מידע וצרף אותם למסקנה שגויה.

ואני שואל אתכם, כמה פעמים אני ואתם לוקחים פרטי מידע חלקיים או לא מדוייקים ומרכיבים לנו את התמונה שאנחנו צורים ליצור, בוחרים להפגע ממשהו שמשהו אחר עשה, בדר"כ בלי לחשוב ובלי כל כוונה להרע לנו ואנחנו מפרשים את זה אחרת לגמרי.

כל אחד מאיתנו מגיע מעולם מושגים שונה, צורך חשיבה שונה, ככול שהמרחק התרבותי שלנו גדול יותר ככה גם הפערים, כשאני נוסע במונית באנגליה ושואל את הנהג מה נשמע והוא עונה not too bad ובשפתו זה אחלה יום ממש נהדר, אם אני אפשר זאת מילוית אנין אותו אחרת לגמרי בשל הפער התרבותי.

אז בפעם הבאה כשאתם מרגישים שאתם נפגעים ממה שמשהו עשה, תנסו לתת לו חמש דקות של חסר ותנו להבין ובמידת הצורך גם לשאול אותו למה הוא התכוון, כי ברוב הפעמים אנחנו נופלים על קצרים בתקשורת וחבל.

ועל כך מדבר החלק הראשון בספר "יחסים" וגם ההרצאה "יחסים"