השבוע בארה"ב נעלם ברגע, זה היה קצר, קצר מדי, מרגיש שלא הספקתי כמעט כלום, משפחה, חברים,  פעמים יוגה, והנה הדודה והדוד מורידים אותי בשדה התעופה ומתחיל להתגלגל בטיסות לארץ, הטיסה מפלורידה לשרלוט עוברת צי'ק צק והנה אני על טיסת המשך מארה"ב לצרפת, החלק הארוך של המסלול, טיסת לילה של 8 שעות, מגיע לשער ומקבל הודעה ששינו לי את מקום הישיבה ואני סקרן, על שום מה, עולה לטיסה ואיזה הפתעה נעימה, אני מקבל שורה שלמה, ארבעה מושבים שכולם למעני, אין ספק, אמריקן אירליינס יודעים לפנק, מבינים את הצרכים הבסיסים של הלקוחות שלהם, אוכל ארוחת ערב סבירה ובמקביל רואה את קפטיין אמריקה מחסל את הרעים ומרים את ידיות המושבים הסמוכות ונשכב לשנת לילה נפלאה.

נוחת בפריז, ושואל את עצמי, איך לעזאזל אני הולך להעביר עכשיו 6 שעות בטרמינל עד לטיסת ההמשך לת"א, במקביל מוטרד מההגעה לת"א, שמעון פרס נפטר אתמול והיום כל מנהיגי העולם על פמליותיהם מגיעים לחלוק כבוד אחרון, אין ספק שיהיה בלאגן בנתב"ג, בלי קשר, במקביל ב YNET עולה כתבה שהיום, הולך להיות היום הכי עמוס בשנה בנתב"ג וזה עוד לפני הלוויה של פרס, הולך להיות שמח בשדה.

יורד מהמטוס ומתחיל ללכת בטרמינל, הרגל כואבת, קניתי נעלים חדשות וזה שפשף לי את הרגל, ע"פ מיטב הישראליות שבי, שיקפצו לי כל הצרפתים, מוריד את הנעלים, והולך יחף לכיוון טיסת ההמשך, מגיע לשיקוף ונדבק אלי ישראלי אחר שהגיע מטיסה אחרת מארה"ב וממשיך לישראל, מזהה אותי ע"פ החוסר בנעלים מגדיר אותי כקיבוצניק / יוצא סיירת ומתחיל לשוחח, מסתבר שהוא בן 65 שחי מעל 35 שנה בארה"ב וכל שנה את החגים עושה בארץ, ע"פ מיטב הישראליות שלנו, הוא מודיע לי, שהוא מאמץ אותי, וכיוון שהוא טס ביזנס, אז אני צריך להצטרף אליו ולאכול משהו על חשבונו בטרקלין, בנינו, עם חייבים אז חייבים, שאני אעליב ישאלי כל כך נדיב ואסרב להצעתו המנומסת? והנה נמצא פתרון היכן אני הולך להעביר את 6 השעות עד לטיסת ההמשך.

ממשיכים לשוחח, ומסתדר שהוא ממשיך עוד כשעתיים לישראל בטיסת אל על אחרת, בדיקה זריזה מגלה, שיש טיסה ב 10, טיסה ב 12 וטיסה ב 2 וחצי, הטיסה שלי. מתבקשת בדיקה, האם אפשר להקדים את הטיסה, אבל לפני זה, מגיעים לטרקלין, בצרפת כמו בצרפת, מחכה לי הקוראסון החמוד עם השם שלי עליו, ולידו מגש הגבינות עם הקממבר, ולמרות שבחודשים האחרונים, אני משתדל להתנזר ממתוקים וגבינות, אבל אני בצרפת, ולא לטעום קוראסון וקממבר במקור נראה לי שהצרפתים עשויים להעלב ולאחר ששמעון פרס איננו מרגיש לי שמשבר דיפלומטי עם הצרפתים הנעלבים הינו מיותר. אז יושב לי בטרקליו ומתענג על הקוראסון והקממבר. אבל ממש מתענג על כל ביס, הצרפתים האלה מבינים באוכל, נקודה.

במקביל, מחפש האם אפשר להקדים את הטיסה, ומסתבר שאין ממש עם מי לדבר, לצריך לצאת החוצה עד לדלפק של אל על, כלומר לעבור בביקורת הדרכונים וכו, רחוק מורכב, הישבן שלי כבר התרגל לכיסא בטרקלין.

מרים טלפון לאחותי המדהימה (בשביל מה שלחתי אותה לעבוד באל על) לבדוק מה אפשר לעשות בנושא, חוזרת אלי אחרי כמה דקות, מסתבר שכל הטיסות מפוצצות עם אובר בוקינג גדול ככה שהסיכוי להקדים את הטיסה נמוך מאוד, למרות זאת, היא מרימה טלפון למנהל התחה בצרפת וחוזרת עם ההצעה הבאה: להחליף את הטיסה ולחזור דרך לונדון בתמורה לשני כרטיסי טיסה באל על פתוחים לשנה, מה אתם הייתם עושים?

מאשר לה את הנושא, ובמקביל לזה שאני מנשנש עוד קראסון הפעם עם שוקולד, מגיע הטלפון לטרקלין, ומסבירים לי את החבילה, מלון בצרפת עד הערב, אחרי זה טיסה ללונדון וחזרה מלונדון בטיסת לילה לישראל, על פניו, נשמע סבבה, במקביל אני יכול לבחור בין שני כרטיסי טיסה לבין 400 יורו.

העניין עם כרטיסי הטיסה למי שלא מכיר, זה שהכרטיסים הם חינם, אבל צריך לשלם מיסי נמל ודלק מה שהופך את כל הנושא לפחות אטרקטיווי, כמו כן, טיסת אל על מלונדון לישראל בחמישי בלילה זאת טיסה שאני מכיר טוב מימי פלייטק העליזים, טיסה נוראית, יש גם סקרנות את מי מהחברה אני אפגוש על הטיסה.

במקביל, הם צריכים לחכות למזוודה שלי שטרם הגיעה ואני צריך להסחב איתה ללונדון וכו' לא כיף, מחפש אלטרנטיבות, ואכן מסתבר שיש, במקום דרך לונדון, דרך רומניה, אבל אני צריך להזדרז כי הטיסה עוד מעט יוצאת, מסיימים את הפרוצדורות, הבחורה המקסימה ממלאת את כל הניירת, מדבר עם הבטחון, הם מסכימים שהמזוודה תמשיך ישירות לישראל ואני בדרכי לרומניה עם 400 יורו לביזבוזים בכיס.

מתחיל להתקדם לכיוון הטרמינל השני, הולך הולך הולך, לפעמים אני שוכח כמה שדות תעופה הם ענקיים, נכנס לרכבת בכדי להגיע למסוף שלי, ושוב הולך והולך, לא היה חסר הרבה שאפספס את הטיסה לרומניה, השדה הזה ענק, מגיע לרומניה בשלום ומשם ממשיך לישראל כמתוכנן.

הטיסה מרומניה נוחתת שעה מאוחר יותר בישראל והמזוודה מחכה לי בסלנות על המסוע. סוף טוב, הכל טוב.

ואם תשאלו מה החלק הכי טוב בכל הטיול, זה החיבוק המדהים מהילדים הנפלאים והמתרגשים שמחכים לי מחוץ לשדה, רק בשביל זה היה שווה לטוס. אני יודע שהם אוהבים אותי, אבל החיבוק הזה אמר כמה שהם אוהבים אותי, הכי בעולם.

בכל מקום טוב, בבית עם האהובים שלי, הכי טוב.