מכתב פתוח ואוהב לאמיר דדון

בתקופה האחרונה "לבחור נכון" של אמיר דון פוגש אותי בבטן הרכה, בכל פעם שאני שומע אותו הדמעות פשוט נשפכות. מתחבר למילים ברמות מטורפות.
אמצע הלילה, חוזר ממפגש חברים מסדנת הוויקאנד, בה השיר פגש אותנו במלוא העוצמה.
מריץ את השיר בלופ, שוב ושוב מנסה לייצר חיסון טבעי לשיר, ליכולת להכיל את התדר שהשיר מייצר לפגוש את המילים מהמקום הנכון.
המחשבות נודדות, שוב ושוב שומע את המילים

"מתי אלמד לבחור נכון"

הכל פשוט מסתדר, מחזיר אותי לאותה שיחת מטבח שניהלתי לפני מספר שנים, האם בכלל קיימת בחירה נכונה.
מה אתם חושבים, האם יש מושג כזה בחירה טובה או בחירה רעה?
אנחנו מבצעים בכל רגע ורגע המון בחירות, האם להמשיך ולקרוא את הפוסט הזה, האם לשתות קפה או תה, מה לאכול, מתי לחצות את הכביש, את מי לאהוב וכו.
כל בחירה מובילה אותנו דרך צומת בנתיב החיים בו אנחנו צועדים, כיוון שאין לנו מושג מה צופן לנו העתיד וכיצד תשפיע הבחירה שלנו על נתיב חיינו, כיצד אנו יכולים לדעת מה באמת נכון? ומה יקרה באם נבחר בנתיב השני?
בדיחה ידועה מספרת על שני חברים טובים, מזל ושכל שטיילו בנגב, הגיע הלילה והם נשכבו לישון, השכל שכב לצד הכביש הרי זהו המקום הבטוח וההגיוני, ואילו המזל נשכב על הכביש שהיה חם, בכל זאת לילה קר והוא רצה להתחמם, לא עזרו כל הפצרותיו של השכל, המזל נשאר לישון על הכביש ושניהם נרדמו. באישון ליל עברה משאית, ראתה את המזל ישן על הכביש, סטתה לשוליים ודרסה את השכל.
אז, מה היא בעצם בחירה טובה או רעה? האם יש לנו יכולת לדעת? והאם בכלל קיים מושג כזה?
רק ממרחק הזמן אנחנו יכולים לראות מה היו התוצאות של הבחירות שלנו, וגם את זה לא תמיד יש לנו, לפעמים עדין פשוט לא עבר מספיק זמן בכדי לראות את כל התמונה.
שאלו פעם את מאו צה טונג, מה דעתו על המהפכה הצרפתית? ותשובתו הייתה שעדיין מוקדם לשפוט. (בין השאלה למהפכה עברו מעל 200 שנה)
תזכרו את תגובות הפרשנים לאחר סיומו של מבצע צבעי כזה או אחר (מלחמת לבנון השניה) ומה שקרה בשטח לאחר מספר שנים. ואפשר להמשיך עם דוגמאות אין ספור.
בפועל, יש לנו רק את אשליית הבחירה, האשליה שאנחנו שולטים בגורל שלנו, שלכאורה אנחנו יודעים מה יקרה בהמשך אם נבחר בחירה כזאת או אחרת.
אין דבר כזה בחירה טובה או רעה, אנחנו זה סך כל הבחירות שלנו, לעולם לא נדע מה היה קורה אם היינו בוחרים ללכת בשביל אחר, לאן היינו מגיעים ולאילו אנשים היינו הופכים.

"להאמין לראות שטוב"

החלק השני של המשפט המשלים את הרעיון והופך את הכל לקסום, אנחנו חיים ביקום תחת כנפי הבריאה, ליקום יש תוכנית יותר גדולה עבורינו. שאנחנו לא מסוגלים עדין לראות.
אנחנו לא כאן במקרה, אין מושג כזה צירופי מקרים, הכל מסיבה והכל תמיד לטובה.
שאם נושיב פיל ליד פסנתר, אין שום סיכוי שפתאום תוולד לנו יצירת אופרה, או במידה וניתן לו עט, אזי הוא יכתוב את התנך.
ואנחנו יצורים כל כך מורכבים, אין שום סיכוי שנוצרנו כאן במקרה.

אמיר, אתה יוצר מדהים, וותר על הספק, שים את מבטחך בבורא ובתוכנית הגדולה שלו עבורינו, אחנו תמיד בוחרים נכון והכל, אבל הכל תמיד לטובה ורק לטובה, ואם זה עדין לא נראה ככה, סימו שטרם עבר מספיק זמן.
מיכאל