אני אוהב לטוס

תגידו, בעצם מי לא אוהב לטוס?

אני מתכוון לטיסה עצמה, לשהייה באוויר, לא לטיסה בכדי להגיע לחופשה, או טיסת עבודה בכדי לשבת עם עוד לקוח כמו שעשיתי המון בשנים האחרונות.  מתענג על זמן האיכות עם עצמי ב 30 ומשהו אלף רגל.

על משקל הגשש, טייס אוהב לטוס? או אוהב להטיס? דייל/ת אוהב/ת לטוס? או זאת רק עבודה בשבילם? דרך לראות את העולם, אני צריך לשוחח על הנושא עם אחותי, דיילת מצטיינת בדימוס.

אני אוהב את השקט שהטיסה מייצרת לי, בלי טלפון, בלי אינטרנט, בלי ילדים/עובדים שבאים לבקש ממך משהו, בלי גירויים מסביב, כמו מקרר, ארון חטיפים או כל פיתוי אחר, אני "כלוא" בתוך קופסה בלי יכולת לברוח, כמובן שעדיף במחלקה העיסקית שם יש מקום כמו שצריך או לפחות מושב מועדף, שיהיה מקום לרגלים, בכל זאת 185 והאוכל משודרג משמעותיית או מחלקה ראשונה (יצא לי רק פעם אחת, אבל היי, יש לאן לשאוף).

הפעם, התבאסתי מעט לטוס, הגעתי לשדה אחרי תקופה ארוכה שבמהלכה לא טסתי כמעט, הסטטוס שלי התדרדר  מ"זהב" ל"אחד העם" ומצאתי את עצמי זרוק בלובי כאחד האדם, פתאום אני צריך לשלם על מזון ומשקה, איך נופלים גיבורים, האמת, התבאסתי, קשה ללכת אחורה בחיים.

עליתי לטיסה ויש לידי איזה  זכר לא מענייין, בדר"כ אני לא משוחח עם היושב לצידי, שם את האוזניות שמסננות רעשים והשקט שנוצר הינו קסום, מבודד אותך מהעולם, רק כשאני מוריד את האוזניות אני מגלה כמה רעש יש בטיסות, המון, וזוג אוזניות טובות, שוות הון, הרבה יותר זול ממכשיר שמיעה, ובוודאי ידחו את השימוש בו, במידה ויהיה צורך בעתיד, בפעם הראשונה שחבר נתן לי להתנסות ושמתי את האוזניות על האוזנים במהלך טיסה ובאותו הרגע ידעתי שאני צריך לקנות לי זוג כזה, ואכן, למחרת כבר רכשתי. וזה צעצוע בכלל לא זול, אבל  אם אתם טסים, שווה כל שקל.

המטוס המריא, ושוב, שלא במודע בכלל, אפשרתי למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, לצייר את השקט שממנו יכולים לצמוח רעיונות חדשים, וכמו תמיד, גם הפעם זה שוב קרה, הכיוון אליו אני רוצה ללכת הלך והתחדד יותר ויותר, מתחילה להווצר תמונה, לא רק בקווים כליים ומעורפים, אלא הפרטים האופרטיביים של הצעדים להמשך, כמובן שמכאן צריך לבצע, אבל שהמשימה ברורה והצעדים להמשך ידועים, כל מה שנשאר זה לצעוד בשביל, כמה זמן יקח להשיג את המטרה עדיין חידה עבורי, אבל סבלנות יש וכל דבר מגיע בדיוק ברגע הנכון והכי מדוייק, כרגע מה שחיפשתי זה את הנתיב בו עלי לצעוד והוא מתבהר מרגע לרגע, הערפל מתפוגג, והיחסים הפיזיקליים מתבהרים מרגע לרגע.

אני לא יודע, אם זה  קשור לגובה הטיסה והקרבה לבורא עולם, אבל למי שעוד לא יודע, את הספר  הראשון שלי "יחסים" כתבתי בטיסות, באותה תקופה הייתי טס בתדירות מאוד גבוהה של פעמים ויותר בחודש, הייתי עולה לטיסה, אוכל את מה שהגישו, פותח בלוק צהוב והמילים היו זורמות מעצמן אל הדף,  לאחר מכן הייתי מקליד את הבלוק הצהוב ומבצע עריכה ראשונית תוך כדאי, והופ הטיסה הסתיימה והפרק היה מוכן (או לפחות טיוטא ראשונה שלו).

גם הטקסט הזה כמו רבים וטובים אחרים נכתב בטיסה, עוד שניה מסתיימת הטיסה, והדיילת מורה לי לסגור את המחשב וליישר את גב המושב, אתם מכירים את הנוהל, אז להתראות בנתיים, שיהיו לנו המון טיסות נפלאות ופוריות.