צייר לי כבשה

"צייר לי כבשה" – כך ביקש "הנסיך הקטן" מ"אנטואן דה סנט-אכזיפרי"

רובינו יודעים לשייך את המשפט המופלא הזה לספר "הנסיך הקטן", סיפור שכבש לבבות, אחד הספרים המפורסמים בהסטוריה.

השבוע, בגיל 46 בחרתי לחזור ולקרוא אותו שוב, ופתאום זה הכה בי, חזק ומהר בבטן הרכה, בלי שהייתי מוכן בכלל. משומקום זה צף לו.

כשאני מסתכל אחורה אל ילדותי, אני מוצא את עצמי בנעליו של המחבר "אנטואן דה סנט-אכזיפרי" (ראיתם פעם צרפתי עם שם קצר וקל?), אותו טייס המתבקש לצייר כבשה ואין לו את הכישורים הנדרשים.

prince

אנטואן מתחיל את סיפורו בתאור של מקרה אשר ארע לו בגיל 6, במסגרתו ניסה לצייר נחש בריח בולע פיל, ואילו המבוגרים להם הראה את הציור, לא הבינו אותו, למרות נסיונות חוזרים ונשנים לצייר גרסה משופרת של הציור "יעצו לו למשוך את ידיו מציור נחשים בריחים" ולשקוד על לימודי הגיאוגרפיה, הסטוריה, חשבון וכו'.

בביתינו בתור ילדים היה פסנתר, אחותי ניגנה, וגם אני הצטרפתי לשיעור הנגינה, למדתי (או לפחות ניסיתי) לנגן בפסנתר כשנתיים, המורה הראשונה שלי הכניסה אותי לעולם הפסנתר, אני זוכר את המשפטים שלה, לעקל את האצבעות, כאילו שאתה מחזיק תפוח אדמה,  ואפילו הפלאתי לנגן כל כך, עד שזכיתי בעונג המפוקפק לנגן בערב תלמידים אצלה בבית, אני עד היום זוכר איך מיהרתי לנגן בכדי לסיים את הרסיטל שלי, 3 דקות של תהילת עולם שבמקום לנצל אותן עד תום, בחרתי למהר ולסיים ולוותר על התהילה הרגעית. אני זוכר את כל ההורים מוחאים לי כפיים בסופו של הקטע הקצר והמופלא.

אני לא זוכר מדוע ואולי גם לא ידעתי, אבל בשלב מסויים הוחלפה המורה שלי מאישה למורה זכר ובמקום שהיא תבוא לביתינו, הלכתי אני לביתו.

השבועות עברו, ואני זוכר אותו מציב מעל הפסנתר מטרונום, ומנסה לעזור לי להפנים קצב, רבעים, שמיניות, חצאים, בכדי שאדע לנגן נכון ולשהות בכל תו ותו את הזמן הדרוש, בכדי שהרסיטל הבא שלי יהיה מושלם.

כמו שאתם יכולים להניח, לרסיטל הבא כבר לא הגעתי, רק את המשפט שהוא אמר להורים שלי, אי שם לפני שלושים ומשהו שנה אני זוכר עד עצם היום הזה.

לילד אין חוש קצב
עדיף שבמקום לנגן פסנתר ישחק כדורסל
חבל על הזמן שלו, ועל הכסף שלכם

וכך באה לסיומה קריירת הנגינה הקצרה שלי.

משפט אחד שאמר מבוגר ממקום מסמכות שהרס קריירה של ילד, לא יודע אם הייתי הופך להיות נגן כזה או אחר, מה שכן אני יודע, שהמשפט הזה, גרם לי לא לנסות יותר לעולם.

כמה פעמים כבר עברתי ליד פסנתר ודיגדג לי להתישב ולהתחיל להקיש על התווים, כשהאצבעות מעוקלות כאילו אחזו תפוח אדמה, כפי שלימדה אותי המורה הראשונה שלי. ואני לא מעז, הרי אין לי חוש קצב.

בדיוק, כמו שאנטואן הפסיק לצייר בגיל 6 למרות שהיה נכון לו עתיד מבטיח כך גם אני הפסקתי לנגן

משפטים שאומרים לנו מבוגרים…..

ואתם, איזה משפט אמר לכם מבוגר שבגלו ויתרתם על קריירה ותחום עיסוק?

מוזמנים לשתף.