דיאטה זה מצב זמני, הוא לא שורד

"אבא למה אתה לא יכול להיות כייפי כמו אבא של דור?"

המשפט הזה, שהבן שלי אמר לי מתוך תסכול, התיישב אצלי על נקודה כואבת. לא הייתי צריך לשמוע את זה בקול רם כדי לדעת שאני שמן. המציאות הוכיחה לי בכל פעם שקשה לי יותר להתנועע, לעלות במדרגות למשל. דמיינו אותי הולך, ככה סתם באופן שגרתי, כשעלי מונחות 3 שישיות של מים מינרלים. נסו פעם להרים כמות כזאת של בקבוקים וללכת איתה 5 דקות, לא יותר. לא להיט בכלל. לצערי זו היתה השגרה שלי. העלייה במשקל לא הגיעה בבת אחת, כמו שכבר סיפרתי לכם. התוספות הצטברו עם הזמן, בעקביות אך בנחישות.

דיאטה דיאטה דירטה


ניסיתי לשנות את המצב, והתנעתי הליכות ערב עם בת זוגי. גרנו ברמת גן, מעל שווארמה "שמש" המפורסמת. שריפת הקלוריות בהליכה התקזזה יופי עם מנות השווארמה שהרשינו לעצמנו (כי, הרי, פינינו כמה קלוריות מיותרות בפעילות הקודמת, לא?). הבעיה היתה שהמרכיב הסודי שמכניסים שם למנה גורם גם למנוסים שבינינו לבקש עוד ועוד. ולא בפיתה, כמובן. פיתה זה לחלשים. אנחנו מפרגנים לעצמנו לאפות.

באותה תקופה הייתי נשוי טרי, ללא ילדים, מחוייב לסטארט-אפ של מפות איתור כתובת וחישוב מסלולי נסיעה, ולא פיניתי זמן לאוכל בריא או לחיתוך סלט. הכי קל היה לרדת למטה, להזמין מנה עם קולה, לחזור הביתה ולהמשיך לעבוד. הייתי מפוקס בעשיה וחלמתי לכבוש את העולם. המשקל האישי לא הטריד אותי כלל, והמיזם שפיתחתי העסיק אותי 24/7 (הקדמתי את זמני, בסוף וייז לקחו את כל הקופה). את החברה סגרתי אחרי 4 שנים אינטנסיביות, אבל את המכנסיים כבר לא הצלחתי לסגור, ולחגורה כבר מזמן הוספתי עוד חור או שניים.

כשהקרובים לי העירו על המראה שהשתנה (בעדינות, לזכותם ייאמר), הייתי בטוח שמה שעלה בקלות גם ירד בקלות. הזמן שעבר מאז הוכיח לי שטעיתי. נזכרתי בחוק הראשון של ניוטון, שאומר שגוף ימשיך בתנועה כל עוד לא יופעל עליו כוח חיצוני שיביא לשינוי. כך בדיוק קרה עם המשקל שלי. לא קרה כלום, כי שום כוח חיצוני לא הופעל.

עברתי לנסות כל מיני דיאטות.

התחלתי עם שומרי משקל – הטרחתי את עצמי לרחוב דיזינגוף, הצטרפתי לפגישה ועשיתי היכרות עם שיטת ספירת הנקודות. במבט ראשון זה נראה מעודד, כי לאור הממדים שלהם נראיתי יחסית רזה (ואני רק מזכיר שאני מתנשא לגובה של 185 ס"מ, כן?). בחיי שניסיתי. אבל מהתנהלות חופשית (ודי פרועה יש לציין) נאלצתי "לתמחר" כל פרוסת גבינה צהובה וכל ביס לחם, לחבר ולזכור בראש, ואני, חברים, יותר חזק בפיזיקה. בקיצור – לא התחברתי.

שיניתי כיוון. ניקוי הגוף מרעלים נראה לי מועיל. במשך שבוע אכלתי רק מזון ירוק – תפוחים, אגסים, מלפפונים, חסה. הרגשתי כמו שפן. תשמעו – ירדתי בשבוע 7 קילו, אבל כמו בחוק השלישי של ניוטון – על כל כוח שאנחנו מפעילים מופעל כוח שווה בגודלו אבל בכיוון הפוך. תכלס מה שזה אומר, זה שהגוף שלנו לא פראייר, והוא מכיר את החוקים האלה הרבה לפנינו. ובאורח לא פלאי, על כוח הירידה הופעל כוח העלייה. מהר מאוד העליתי את כל מה שהורדתי. מדברים איתנו כל הזמן על ההתפתחות האבולוציונית, ועל זה שהגוף שלנו רגיל לשמור שומן לעיתות קור ומצוקה, אבל עוד לא הצליחו למצוא דרך ללמד את הגוף שאנחנו כבר לא חיים בתקופת האדם הקדמון. גם סבתא שלי זרמה עם הקונספציה של שמירת מאגרים ליום סגריר, והמשיכה במסורת שבת בבוקר, שכללה פריסה של מאפים משובחים ושוקולדים, בצירוף טיעון היסטורי מנצח ("בשואה לא היה לנו. תאכל היום, כי מי יודע מה יהיה מחר"). ואתם יודעים מה אומרים – בפני עיוור אל תשים מכשול, נכון? אז במקרה שלי העיוורון היה מרצון….

ניסיתי עוד כל מיני סוגי דיאטות. ירדתי קצת, נשברתי, חזרתי לסורי וחוזר חלילה. כל חוקי הפיזיקה נקבצו נגדי.

גם בספורט לא התמדתי.

מי שעוקב אחרי יודע שאתגרתי את עצמי ברכיבה על אופניים. בהתחלה זה נראה מבטיח, אבל זה התפתח לכאבי ישבן, והתחביב התפוגג כלעומת שבא. אז אמנם החוק הראשון הזכיר לי שגוף ימשיך בתנועה וכו' וכו', אבל הכוונה היא שהוא ימשיך בתנועה שהוא מבצע באופן טבעי, והרכיבה לגוף שלי לא היתה בדיוק טבעית. החזרה להרגלים הישנים היתה מהירה, ומהתחביב נשאר רק לעקוב אחרי ארמסטרונג מנצח את הטור דה פרנס. הליכות וריצה הוכנעו ע"י כאבי הברכיים, ובקיצור – שום סוג ספורט לא שרד אותי.

אז איך בכל זאת רזיתי 20 קילו מהשיא האישי שלי? מה עבד שם? מה היה הסוד? התשובה בפרקים הבאים. ונזכיר שגם בזה לאבא של דור היה חלק.

אהבתם? שלחו לחבריכם, שתפו בפייס וכתבו תגובה, גם לייק זה בסדר
לא אהבת? הרבה יותר חשוב, כיתבו לי מה לא אהבתם ולמה
ואם עוד לא עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלי ? עכשיו זה הזמן

מאמרים נוספים בסדרה "המתכון לירידה במשקל":