כפיות

ערב ערב במשך 20 שנה הייתי נכנס למיטה ומחבק את האהבה שלי, הגוף שלנו היה מתאחד, הנשמה הייתה מתחברת והיינו מתכרבלים ונרדמים יחדיו. החיבור של הגוף שלנו היה מייצר את הקליק המושלם, בדיוק כמו ה"קליק" בעת חיבור החגורה ברכב – שבעצם אומר הכל בסדר, אני שומר/ת עליך, אפשר לנהוג בטחה, בדיוק כך, היינו נרדמים בשלווה גמורה.

כפיות

להמשיך לקרוא

לבחור נכון – לבחור באהבה

תכל'ס, איך אני יכול לדעת שבחרתי נכון?

כבר תקופה שאני מסתובב עם חיוך גדול על הפנים.

אני מתעורר כל יום לבוקר מלא אושר, הלב מלא באהבה שרק הולכת ומתעצמת מיום ליום וממש טוב לי. איך זה קורה לי? פשוט, יש לי אהבה.

בת זוגי ואני יצרנו דינמיקה שמעצימה ומגדילה את אהבה שלנו מיום ליום. יחד אנחנו פורצים גבולות, מיצרים מרחב מאפשר, הולכים אל הלא נודע יד ביד, ועושים דברים שרק לפני כשנה נראו בלתי אפשריים או במרחק שנות אור (להפגיש ילדים, למשל). וזה כל כך לא מובן מאליו.

אהבה

להמשיך לקרוא

לרוץ למרחקים ארוכים

אני זוכר את הרגע הזה כאילו זה היה אתמול, אפילו שמאז עברו מעל 10 שנים.

מהיום שאני זוכר את עצמי רצתי למרחקים קצרים. בשיעורי הספורט בבית הספר השקעתי את כולי בריצות הקצרות וניצחתי את כולם. לכדורסל ששיחקתי זה התאים במיוחד – ספרינט להתקפה, קליעת סל וחזרה להגנה. למרות שלא הייתי קארל לואיס או בן ג'ונסון, הייתי די טוב יחסית לילדים בשכונה.

running

להמשיך לקרוא

מה שחשוב לי באמת

אחד מהעקרונות שמנחה אותי בחיים הוא: "רק תוצאות, אין לי זמן מיותר להסברים". מחוייבות להצלחה עוזרת להשיג תוצאות טובות, וכשיש תוצאות טובות ההסברים למה נכשלנו מיותרים. את מי בעצם מעניין למה לא הצלחנו?….

כשמדברים על מחויבות להצלחה, איך היא באה לידי ביטוי ביום-יום? במעשים, כמובן. ומה קובע את המעשים שלנו (לא לצעוק בבת אחת)? סדרי העדיפויות האישיים שלנו.

 ניהול זמן

להמשיך לקרוא

ספורט, תזונה, איכות חיים וערך עצמי

החיים שלי מורכבים מ-3 חלקים מרכזיים (נשמע מוכר?): תזונה וספורט (עליהם הרחבתי בפרקים הקודמים), והחלק המשמעותי ביותר – תחושת הערך העצמי שלי שקשורה לעשיה ולשייכות.

אני זוכר את ימי העבודה שלי בהיי-טק. בבוקר הייתי מגיע למשרד אחרי חתירת בוקר נפלאה, כולי זורח ומאושר, חוטא בזמזום שיר של בוקר שנדבק אלי במהלך החתירה. ככל ששעות העבודה התקדמו מצאתי את עצמי דועך, וכשהגיעה השעה ללכת הביתה הייתי במצב זחילה מתקדם. האושר של תחילת היום התפוגג, ועד הערב לא נותר ממנו זכר. למחרת אותה שגרה חזרה על עצמה.

משועמם בעבודה

להמשיך לקרוא

מה הספורט שלי

בפרק הקודם הרחבתי על נושא התזונה, והפעם אני רוצה להתמקד בהיבט שיותר אהוב עלי – ספורט.

חלק ניכר מילדותי העברתי במגרשי ספורט. מדי פעם יכולתם לפגוש אותי במהלך פעילות טניס, חדר כושר או ריצה, אבל רוב הזמן המלווה הצמוד שלי היה כדורסל. כוכבי הילדות של ילדותי לא היו ג'ורג' מייקל ופרינס, אלא מג'יק ג'ונסון, קרים עבדול ג'אבר ומייקל ג'ורדן. מאז ועד היום אני אוהד של הלייקרס.

כמו שאתם מבינים, הייתי ילד ספורטיבי מאוד. אהבתי לאכול, אבל גם שרפתי המון בפעילות מאומצת. באותם ימים מזהירים נהניתי להשוויץ בריבועים שהיו לי בבטן. בבגרותי, כשהפסקתי להתאמן בתדירות גבוהה והתחלתי לאכול, לא היה מפתיע לגלות שעליתי במשקל.

חתירה בקייק

להמשיך לקרוא

שינוי אמיתי = שינוי הרגלי חיים

הייתי בן 35, הבן שלי היה בן 5, ובשיא תמימותו הוא אמר לי "אבא למה את לא יכול להיות כייפי כמו אבל של דור?". הרגשתי שקיבלתי סטירה שטלטלה אותי. בעיני רוחי ראיתי את עצמי ממשיך לתפוח ומגיע לממדים של אבא שלי, שמבחינתי זה אומר גדול מדי. מאותו רגע, בכל ערב כשהקראתי לבן שלי סיפור לפני השינה המשפט שלו הדהד באוזניי.

זוכרים שמיודענו ניוטון הוכיח שגוף ימשיך בתנועה עד שיופעל עליו כוח חיצוני? אז הפעם הגוף היה הגוף שלי (בכבודו ובעצמו), התנועה היתה תנועת ההשמנה, והכוח היה המשפט התמים של הבן שלי. אבל מה בעצם אני אמור לעשות? החלטתי, שכמו עץ צעיר שגדל על המדרכה וצריך תמיכה והכוונה שתראה לו לאיזה כיוון לצמוח, מומחה יעזור לי להשיג את המטרה שהצבתי לעצמי.

change

להמשיך לקרוא