תכל'ס, איך אני יכול לדעת שבחרתי נכון?

כבר תקופה שאני מסתובב עם חיוך גדול על הפנים.

אני מתעורר כל יום לבוקר מלא אושר, הלב מלא באהבה שרק הולכת ומתעצמת מיום ליום וממש טוב לי. איך זה קורה לי? פשוט, יש לי אהבה.

בת זוגי ואני יצרנו דינמיקה שמעצימה ומגדילה את אהבה שלנו מיום ליום. יחד אנחנו פורצים גבולות, מיצרים מרחב מאפשר, הולכים אל הלא נודע יד ביד, ועושים דברים שרק לפני כשנה נראו בלתי אפשריים או במרחק שנות אור (להפגיש ילדים, למשל). וזה כל כך לא מובן מאליו.

פתאום אני מבין שהצלחתי לשכוח שרק לפני שנתיים-שלוש הייתי בתחתית הבאר, אחרי גירושים שלא רציתי בהם. אהבתי מאוד את אשתי לשעבר, אפילו יותר ממה שאהבתי את עצמי, רק שהיא בחרה לאהוב אישה אחרת…. תמיד דמיינתי  שנלך שלובי זרוע לעבר הספסל "שלנו", רק שליקום (ולה) היו תוכניות אחרות עבורנו, ואחרי 20 שנות נישואים דרכינו נפרדו (טוב לא לגמרי, אני עדיין משלם מזונות). זכורה לי תקופה של שפל גדול, הייתי פגוע, אפילו מאוד פגוע, והתנהלתי בעולם כמו פיל בחנות חרסינה. והיקום? הוא דווקא חיבק אותי, שלח לי "מלאכים של נחמה", שליטפו וטיפלו ומילאו באהבה. לאט לאט החלל העצום שנפער התחיל להתמלא, הפצעים הגלידו, והתחלתי לדאוג ל"עניי עירי".

השלב הראשון היה לדאוג לקרובים לי, לבנות מחדש את האהבה במשפחה הגרעינית. זה לא שהייתי כזה חכם, זה פשוט קרה. נתיב החיים הוביל אותי, ומלאכית אחת מיוחדת במינה פתחה לי את הדלת. בחרתי בעיניים פקוחות לרווחה לצעוד בשביל שהציעה לי, ופסעתי מעבר לסף הדלת בלי לדעת מה יש מעברה השני, מתוך ידיעה שהיא רוצה רק טוב עבורי (ככה זה כשנשמות עתיקות נפגשות, הן דואגות אחת לשנייה כי הן מכירות מאז ומעולם). ממקום של ריבים ארוכי שנים עם אבא ויחסים לא טובים עם הבן הבכור, ארוחות השבת הפכו למקום של אהבה גדולה. היחסים עם הילדים וההורים שלי וגם עם המשפחה המורחבת נמצאים במקום שמעולם לא היו, והם ממשיכים להשתפר מיום ליום. בינתיים האהבה הולכת ומתעצמת וממלאת את כל המרחב הפנימי. זה הבסיס לכל – אהבה מאפשרת.

וזה לא שהכל דבש, יש בדרך גם לא מעט אתגרים. עם הזמן פגשתי גם אנשים אחרים – אנשים ששאבו ממני אנרגיות ופגעו בי, אבל הם הפכו להיסטוריה. אני מקווה שלמדתי והפנמתי, ושעכשיו אני מעט חכם יותר.

בדיעבד כשמסתכלים אחורה ומנתחים מה קרה, כמו היסטוריונים, אפשר לראות שנקודת המפנה הייתה יצירת האהבה במעגל הראשון והשני שלי, ההורים שלי, ילדיי, אחי ואחותי. ייצבתי את הקרקע וממנה התחלתי לצמוח ולגדול. תחשבו על עץ שנעקר ונשתל מחדש, ולומד להכות שורשים של אהבה במקום הכי חשוב – בבית. עכשיו, כשהבסיס נכון, אפשר להושיט זרועות מסביב ולחבק את העולם, ומסתבר שהעולם מחבק בחזרה ובענק.

בכל פעם שאני אומר לאישה שאיתי שאני אוהב אותה, היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי יותר. ואתם יודעים מה? היא צודקת. ואני כל כך אוהב אותה בגלל זה! אני מרגיש בתוך ספירלה ענקית של אהבה שרק גדלה וגדלה. כל כך הרבה שנים עברו מהפעם האחרונה שהרגשתי כך.

איך יודעים שבחרנו נכון? מסתכלים במראה בבוקר. כשאני רואה עיניים מלאות חיוך של אהבה מתבוננות בי מהמראה, ובלב מתנגן לי שיר שמזדמזם על השפתיים, אני יודע שבחרתי נכון.

אני לא יודע מה העתיד טומן בחובו, ולמדתי שזה גם פחות חשוב. את כל מה שהיקום יזמן לי אקבל באהבה גדולה. כרגע טוב לי, מאוד טוב לי, ואני נהנה ומתענג על כל רגע. אם תסתכלו במראה בבוקר תדעו מיד אם גם אתם בחרתם נכון ואם טוב לכם.

וכמובן, ד"ש לאמיר דדון, שתמיד בוחר נכון. אני מקווה בשבילו שבין הצגה להופעה, כשהוא קם בבוקר, הוא מחייך חיוך גדול אל העולם, כי מי שמעניק אהבה גדולה – מגיע לו לקבל אהבה גדולה חזרה.